יום רביעי, 9 באפריל 2008

ירושלים של זהב

השיר נולד כאשר החליט טדי קולק, ראש עיריית ירושלים, להזמין שיר מיוחד על ירושלים לכבוד פסטיבל הזמר שנערך אותה שנה בבנייני האומה. השיר זכה להצלחה רבתי בפסטיבל, וזכורה שירת הקהל ברטט את השיר. לביצוע השיר נבחרה זמרת צעירה ואלמונית בשם שולי נתן, שאני בחרתי בה, בעצת ביתי הללי, משום שקולה הצלול מצא חן בעיניה.


שלושה שבועות לאחר הופעת הבכורה של השיר בפסטיבל, פרצה מלחמת ששת הימים, שבעקבותיה שוחררה ירושלים. הוסיפתי לשיר בית חדש בו הנגידה את המצב לפני ואחרי המלחמה. לעומת "איכה יבשו בורות המים" ו"ואין פוקד את הר הבית" הכריז הבית החדש "חזרנו אל בורות המים" ו"שופר קורא בהר הבית". בחודשים שאחרי המלחמה ובשנים שבין המלחמות קנה לו השיר שם והפך למעין המנון-משנה, שהיו אף שקראו להפכו להמנון הלאומי החדש.




במאי 2005 פרסם עיתון הארץ כי הודתתי במכתב לגיל אלדמע, כי שמעתי שיר עם באסקי ישן והושפעה ממנו, באופן לא מודע, בכתיבת הלחן ל"ירושלים של זהב". בימי חיי הכחישתי את הטענות על פלגיאט. על מידת השפעתו של השיר תעיד העובדה כי "הארץ" בחר לפרסם ידיעה זו ככותרת ראשית.תיארתי את חדירת הלחן הבאסקי לשיר כ"תאונה מצערת" ואמרתי שגרמה לי עוגמת נפש כה רבה, עד שאפשר שהביאה למחלתי.




חוקר הזמר העברי, אליהו הכהן, אינו רואה כל בעיה של פלגיאט בלחן של "ירושלים של זהב", אלא רק השפעה המקובלת בשירה, ועל תגובתי אמר:

"לדעתי נעמי מייחסת להשפעה של השיר הבאסקי משקל גדול מדי ביצירה שלה, וכנראה זה העיק עליה כל השנים, וכשהייתה כבר במצב של שכיב מרע אמרה לעצמה: "אדברה וירווח לי." "










לסיום, נעמי שמר חלתה מחלת הסרטן לקראת סוף שנות השבעים,
בסופו של דבר התגברה שמר על המחלה אך זו חזרה לאחר עשרים שנה,
והפעם הביאה למותה בליל 26 ביוני 2004.


לאחר מלחמת ששת-הימים, כתבתי את "אנחנו שנינו מאותו הכפר", שביטא את כאב השכול של המלחמה. גם תוצאותיה הקשות של מלחמת יום הכיפורים הביאו אותי לחבר שיר – "לו יהי" שהפך לאחד משירי התקווה הגדולים ביותר.


הזדהותה עם גוש-אמונים, הרחיקה אותי מלב הקונסנזוס והקימה עלי ביקורת ציבורית רחבה. שירי החלו לעבור פרשנות נוספת, הפעם משל מבקריה הפוליטיים.


בהמשך כתבתי שירים רבים וידועים כמו "עוד לא אהבתי די", "סימני דרך" והשיר "על כל אלה", אותו ביצע יוסי בנאי במופע "אני וסימון ומואיז הקטן". בשנת 1980 הוציאה להקת "הגבעתטרון" אלבום משיריה.


בשנת 1993 הוצאתי קלטת שירי ילדים וכן כתבתי את השיר "הכל פתוח", שהפך ללהיט ענק. במלאת שנה לרצח יצחק רבין ז"ל, תרגמתי לזכרו את שירו של וולט ויטמן – "הו רב חובל".


בשנת 2000 שבה אל הבמה, למופע המצליח "אלף שירים ושיר" המבוסס על שירים שכתבתי. בשנת 1987 זכתי בפרס ישראל ובשנת 2001 – תואר ד"ר של כבוד שאותו העניקה לי אוניברסיטת ת"א.


ככה זה התחיל ...

נולדתי בקבוצת כנרת לרבקה ומאיר, ממייסדי הקיבוץ. בגיל שש אימי קיבלה פסנתר במתנה והוא הועמד לרשות ילדי הקיבוץ, אבל בעיקר אני הייתי זאת שבלטה בנגינתה. כבר בילדותי הנחתי ערבי שירה בציבור בקיבוץ. יצאתי ללמוד מוסיקה באקדמיה למוסיקה שבירושלים וכששבתי לקיבוץ, התחלתי ללמד ריתמיקה ילדים. באותה תקופה חיברתי מספר שירי ילדים וביניהם "הדואר בא היום" ו"אחינו הקטן".

בצבא שירתי בנח"ל והמשכתי במחלקת התרבות של החיל. לאחר ששוחררתי נישאתי לגדעון שמר ומאוחר יותר עברנו לתל-אביב, שם ליוותי בפסנתר שיעורי מחול.

פריצת הדרך שלי הייתה כשכתבתי יחד עם יוחנן זכאי את השירים למחזמר "חמש-חמש", שהוצג בשנות ה-50. בשנת 1957, כתבתי את התוכנית הראשונה של להקת "בצל ירוק", בה כיכב ידידי מלהקת הנח"ל, חיים טופול. כתבתי עבור ההרכב את השיר "נועה" ואת "זמר נודד", שנחשב ללהיט שלי הראשון.

שמה של הכותבת המוכשרת מכנרת, עשה לו כנפיים והתחלתי לכתוב במרץ שירים ומופעי בידור. בשנת 1960 זכה המופע "הופה היי", מפרי עטה במקום הראשון בפסטיבל בינלאומי באיטליה. רוב שירי מבוססים בעיקר על שירת ארץ ישראלית ואהבתי אליה.

נפרדתי מבן-זוגי, גדעון, נסעתי עם בתי הצעירה הללי (ללי) לפאריס ושם, כתבתי מספר שירים בהשפעה צרפתית וביניהם: "העיר באפור", "אילו ציפורים", "שלגיה" ו"אין אהבות שמחות".לקראת פסטיבל הזמר והפזמון לשנת תשכ"ז (1967), ביקש ראש עיריית ירושלים, טדי קולק, שיר שייכתב במיוחד לכבוד ירושלים. מפיקי האירוע פנו אליי. כשהשלמתי את כתיבת השיר, התלבטתי לגבי האמן שיבצע את השיר. אז שמעתי מבתי על חיילת אלמונית בעלת קול יוצא דופן וכך הגיעה לשולי נתן. "ירושלים של זהב" הושמע בפסטיבל וזכה לתשואות אדירות. לאחר חלוקת הפרסים, קם הקהל ודרש לשוב ולשמוע את השיר. בפעם השנייה, הצטרף כל הקהל לשירת הפזמון. שלושה שבועות מאוחר יותר, פרצה מלחמת ששת הימים וירושלים שוחררה.
משיר תפילה, הפך "ירושלים של זהב" למעין המנון.








ציר זמן - תקופות בחיי







תעודת זהות (מורחבת)


שם : נעמי שמר
נולדתי ל : הורים שהיו ממייסדי 'קבוצת הכנרת', רבקה ומאיר ספיר.
שנות חייה : 13 ביולי 1930 – 26 ביוני 2004)
מקום למידה : באקדמיה למוזיקה בתל אביב ובירושלים. כששבתי לאחר לימודי לקבוצה, לימדתי את ילדי המושבה ריתמיקה וכך נוצרו שיריה הראשונים, כגון "הדואר בא היום" ו"אחינו הקטן".
עיסוק : מלחינה, משוררת, פזמונאית וזמרת ישראלית.

גיוסי לצה"ל : בשנת 1953 התגייסתי לצה"ל ושירתתי בפיקוד הנח"ל.

מעשים שהביאו תועלת גדולה : השירים שלי היו אלה שהביאו תועלת גדולה,בעצם ביטאו את הרגשות וההיסטוריה של מדינת ישראל. השיר "שנינו מאותו כפר" נכתב לפני מלחמת ששת הימים , הוא ביטא את הכאב השכול של כל המלחמות, השיר "ירושלים של זהב" הפך למעין המנון-משנה.

שירים שכתבתי : איש בבוקר קם, אנשים טובים, אסיף, אצלנו בחצר, בגני, הטיול הקטן, המעיל, התחדשות אחרת, ולס להגנת הצומח, חורשת האיקליפטוס, ירושלים של זהב, לילה בחוף אכזיב, מתי, על כל אלה, עצוב למות באמצע תמוז, פירות חמישה עשר, שובי השולמית, שירת העשבים.

במה חיי ראויים להערצה : יש כאלה שאומרים שחיי ראויים להערצה מכיוון שכתבתי שירים שהשפיעו על המדינה באופן מפתיע, שעודדו את המדינה ברגעים הקשים, כמו "על כל אלה" שעדיין נחשב כ"המנון בלתי רשמי" של אנשי ימין שאימצו אותו במהלך ההתנגדות לתוכנית ההתנתקות ב2005, וכמו "ירושלים של זהב" שזה אחד מרגעי השיא בקריירה המוזיקלית שלי שהיה בשנת 1967.