ככה זה התחיל ...

נולדתי בקבוצת כנרת לרבקה ומאיר, ממייסדי הקיבוץ. בגיל שש אימי קיבלה פסנתר במתנה והוא הועמד לרשות ילדי הקיבוץ, אבל בעיקר אני הייתי זאת שבלטה בנגינתה. כבר בילדותי הנחתי ערבי שירה בציבור בקיבוץ. יצאתי ללמוד מוסיקה באקדמיה למוסיקה שבירושלים וכששבתי לקיבוץ, התחלתי ללמד ריתמיקה ילדים. באותה תקופה חיברתי מספר שירי ילדים וביניהם "הדואר בא היום" ו"אחינו הקטן".

בצבא שירתי בנח"ל והמשכתי במחלקת התרבות של החיל. לאחר ששוחררתי נישאתי לגדעון שמר ומאוחר יותר עברנו לתל-אביב, שם ליוותי בפסנתר שיעורי מחול.

פריצת הדרך שלי הייתה כשכתבתי יחד עם יוחנן זכאי את השירים למחזמר "חמש-חמש", שהוצג בשנות ה-50. בשנת 1957, כתבתי את התוכנית הראשונה של להקת "בצל ירוק", בה כיכב ידידי מלהקת הנח"ל, חיים טופול. כתבתי עבור ההרכב את השיר "נועה" ואת "זמר נודד", שנחשב ללהיט שלי הראשון.

שמה של הכותבת המוכשרת מכנרת, עשה לו כנפיים והתחלתי לכתוב במרץ שירים ומופעי בידור. בשנת 1960 זכה המופע "הופה היי", מפרי עטה במקום הראשון בפסטיבל בינלאומי באיטליה. רוב שירי מבוססים בעיקר על שירת ארץ ישראלית ואהבתי אליה.

נפרדתי מבן-זוגי, גדעון, נסעתי עם בתי הצעירה הללי (ללי) לפאריס ושם, כתבתי מספר שירים בהשפעה צרפתית וביניהם: "העיר באפור", "אילו ציפורים", "שלגיה" ו"אין אהבות שמחות".לקראת פסטיבל הזמר והפזמון לשנת תשכ"ז (1967), ביקש ראש עיריית ירושלים, טדי קולק, שיר שייכתב במיוחד לכבוד ירושלים. מפיקי האירוע פנו אליי. כשהשלמתי את כתיבת השיר, התלבטתי לגבי האמן שיבצע את השיר. אז שמעתי מבתי על חיילת אלמונית בעלת קול יוצא דופן וכך הגיעה לשולי נתן. "ירושלים של זהב" הושמע בפסטיבל וזכה לתשואות אדירות. לאחר חלוקת הפרסים, קם הקהל ודרש לשוב ולשמוע את השיר. בפעם השנייה, הצטרף כל הקהל לשירת הפזמון. שלושה שבועות מאוחר יותר, פרצה מלחמת ששת הימים וירושלים שוחררה.
משיר תפילה, הפך "ירושלים של זהב" למעין המנון.